שיר - הספד לסיון מאת רזי לבנת

לְסִיוָן יַנָּאי ז"ל

וְשׁוּב מְפַלֵּחַ סַכִּין אֶת הַלֵּב

וְשׁוּב זֶה אוֹתוֹ הַכְּאֵב שֶׁדּוֹאֵב

הַפַּעַם, הַהוּא, בְּלִי שׁוּם אִי-הֲבָנוֹת

לָקַח אֵלָיו אֶת הַחֲמוּדָה בַּבָּנוֹת

יַלְדֹּנֶת, תִּינֹקֶת, עִם חִיּוּךְ אֵינְסוֹפִי

וְעֵינַיִם חֲכָמוֹת שֶׁיָּדְעוּ - זֶה סוֹפִי.

נֶאֶבְקָה, נִלְחֲמָה בִּגְבוּרַת לוֹחֲמִים

נִלְחֲמָה בַּלֵּילוֹת, נִלְחֲמָה בַּיָּמִים

הִתְמוֹדְדָה עִם כְּאֵבִים בִּלְתִּי נִסְבָּלִים

הַשְׁתָּלַת מֹחַ עֶצֶם, וּבָתֵּי חוֹלִים

לְבַסּוֹף נִכְנְעָה הַקְטַנָּה, אָפְסוּ כּוֹחוֹתֶיהָ

הוֹתִירָה הוֹרִים וְאָחִים אַחֲרֶיהָ

וְאָנוּ נַמְשִׁיךְ לִתְרֹם טַסִּיּוֹת וּמְנוֹת דָּם

וְלַמֶּחְקָר שֶׁיָּכֹל לְהַצִּיל חַיֵּי אָדָם

וְנַעֲשֶׂה כָּל שֶׁנִּתָּן כַּמּוּבָן

לְזִכְרָהּ שֶׁל הַיַּלְדָּה הַנִּפְלָאָה, סִיוָן